<h1>ספר התרומות שער י"ב חלק א'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
גרסינן בב"מ פ"ק [י"ז ע"א] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום, והעדים מעידים אותו שיש לו, וחזר ואמר פרעתיך, הוחזק כפרן לאותו ממון ומשלם אותו לתובע, כי הא דשבתאי בריה דרב מורינוס כתב לכלתיה איצטילא דמילתא בכתובה וקבלה עילויה, ארכסה כתובתה, אמר לה לא היו דברים מעולם, לסוף אתו סהדי ואמרי אין כתב לה, לסוף אמר פרעתיה, אתא לקמיה דר' חייא, אמר ליה הוחזק כפרן לאותה איצטילא. פירוש, הוחזק כפרן לעולם לאותו מנה אחר שעדים הכחישוהו. והוא הדין לטוען להד"מ והוציא המלוה שטר בעדים שלוה ממנו ואע"ג דלית ביה נאמנות הלוה הוחזק כפרן, ואין צריך להשבע מאן דאפקיה לשטרא כשאר מפיק שטרא ואמר ליה פריעא היא [שבועות מ"א ע"א] דדוקא כי אירכס כתובתה הוא דאיצטריך לסהדי הא לאו הכי בכתובה דאפקה הוי מוחזק כפרן, וכמו שכתב הרב בהלכות בהוציא עליו כתב ידו וטען להד"מ שיחזיקוהו בכפרן אחר שיתקיים השטר כראוי ואינו נאמן לעולם לומר פרעתיו אחר כך עד שיודה לו בעל דינו או יביא עדים שפרעו בפניהם. ולעולם אין על שכנגדו שום שבועה אחר שהוחזק כפרן באותו דבר. ואף על גב דאיכא מרבוותא דסבירא להו דהוה ליה כחשוד ונשבע שכנגדו ונוטל, אין סומכין על דבריהם. כי הרב אלפסי ז"ל העיד על רבינו האיי גאון ז"ל שחזר בסברא זו ואין עליו אלא חרם סתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין. וכן בזה כמו כן סברת הרב ר' משה ז"ל. ומיהו לא יקרא הוחזק כפרן עד שיכפור בפני ב"ד ויכחישוהו עדים וכעובדא דשבתאי לעיל, אבל אם יכפור בלא עדים שיכחישוהו יכול לטעון פרעתי תחלה כשבאתי לפניהם או פרעתי אחר שטענתי לפניכם לא היו דברים מעולם. ודוקא הוחזק כפרן במלוה זו אינו נאמן במלוה זו לעולם, אבל אם הוחזק כפרן במלוה אחת לא הפסיד נאמנותו לענין מלוה אחרת. ואם טען פרעתי נאמן ובהסת, וכדאמרינן בב"מ [ט"ז ע"ב] ומשום שהוחזק כפרן חדא זימנא תו לא פרע כלל. והא מיירי בהוחזק כפרן למלוה אחרת. וכן פירש ה"ר אב"ד ז"ל וזה לשונו, א"ל ירמיה ברי לא כל מעשה ב"ד שוין אלא כגון שהוחזק כפרן. פי', הוחזק כפרן בעסק אחר, דאי בעסק זה קאמר מאי אריא מעשה ב"ד אפילו בעדים גרידי הוי כפרן לאותה מלוה, אלא ודאי בשהוחזק כפרן לעסק אחר קא מיירי, וכיון דנפיק עליה השתא שטר מעשה ב"ד לא חיישינן לפרעון, ומשום הכי אקשי ליה רבא ומשום דהוחזק כפרן חדא זימנא תו לא פרע כלל, פירוש בתמיה כלומר ממלוה למלוה לעולם לא נחזיקנו בכפרן, ע"כ.
ועדין יש לנו לפרש מהו רוצה לומר אין לך בידי כלום. ובזה מצאתי תשובה לגאון ז"ל שהשיב שלשון אין לך בידי [כלום] כמי שאומר להד"מ. וראיתו שהרי דמו בגמרא דברי ר' יוחנן שבאין על טענת אין לך בידי כלום לעובדא דכלתיה דר' שבתאי שיש בה להד"מ, ואם באו עדים שיש לו וחזר ואמר פרעתיך הוחזק כפרן. ולדידן מסתברא לי דלשון אין לך בידי כלום אינו לשון מבורר. ואם לא שאלוהו ב"ד מהו רוצה לומר ובאו עדים אחר כן, יוכל לטעון שלשונו על דרך זו אחז אותו שפרעו, אבל אם שאלוהו ופירש לשונו שדעתו על כפירת להד"מ או שטען פרעתי אחר שטענתי אין לך בידי כלום נמצא שהודה שכשאמר טענתו על להד"מ היתה. ועל זה קאמר ר' יוחנן שאחר העדת עדים אם יאמר פרעתי אחר מכן הוחזק כפרן ואינו נאמן. וכן בזה סברת ה"ר משה ז"ל [טוען פ"ו ה"א] שכתב, תחלה צריך הדיין לחקור טענת הנתבע והתובע. וסמוך לזה כתב, אבל אם השיב איני חייב לך כלום או אין לך בידי כלום או שקר אתה טוען וכל כיוצא בזה והלך התובע והביא עדים שהלוהו בפניהם ואמר הנתבע כן היה אבל החזרתי לו פקדונו או פרעתיו חובו לא הוחזק כפרן ונשבע היסת ונפטר, ע"כ.
ובשאלה לקמאי מי שהוחזק כפרן כגון שאמר להד"מ וכיון שנתחייב שבועה חזר מעצמו ואמר פרעתי, הנדון בו דין מי שהוחזק כפרן ולא ישבע או דילמא לא יהיה מוחזק כפרן עד שיכחישוהו עדים אבל אם הכחיש הוא עצמו לא. והשיב, שאין נקרא כפרן עד שיכחישוהו עדים. ונשאל הר"א אב"ד ז"ל הטוען לחבירו במה שהוא תובעו טענת בריא והלה משיבו להד"מ וחייבוהו ב"ד היסת ובשעת השבועה חזר בו ואמר איני יודע, אם יוכל לטעון ולחזור ולטעון. מי אמרינן כיון דבשתי טענות הללו משתבע ומפטר תרויהו חדא טענה נינהו ומחמת חומרא דשבועה קאמר איני יודע ומפטר בשבועת היסת של איני יודע, או דילמא כיון דמתחלה טען בבריא להד"מ יש לו לברר כמה שאמר ואם לאו ישלם. תשובה, אם מתחלה טען טענה שנתחייב בה ואחר כך טען טענה לפטור עצמו בה אינו יכול לחזור ולטעון, אבל הכא שהטענה הראשונה היה פוטרו ולא באו עדים להכחישו וכשבא לישבע דקדק בשבועתו לעשותה כתקנה ישבע היסת שאינו יודע ומיפטר, ע"כ.
